הברכה כערך
המושג "ברכה", במובן של ברכת איש לרעהו, מקובל בדרך כלל כהתנהגות טקסית או נימוסית, או אף כגינון חיצוני, המנוגד להתנהגות ישירה, כנה ובלתי פורמלית. לכן אין הברכה נחשבת למושג בעל מטען ערכי. במקומות ובזמנים שהיא עדיין נאמרת נוהגים בה מצוות אנשים מלומדה - אין מייחסים לה חשיבות, ואין משקיעים בה לימוד וכוונה. ילדים ומבוגרים מתקשים בחיבור ובניסוח ברכה ובמילויה בתוכן משמעותי. כך בתחום של ברכות המפגש - בהקדמת שלום איש לרעהו, וכך בתחום של ברכות חג וחגיגה.
בחינה מחודשת של המושג תגלה, שמעבר להיות הברכה נימוס טקסי היא עשויה לתפקד כערך חברתי ואנושי - כצורה של נתינה רוחנית. ברכה אותנטית היא ביטוי של כוונה מכוונת כלפי הזולת המכוונת כולה לטוב. היא פותחת חלונות בין איש לרעהו ויוצרת הדדיות וקרבה.
הברכה עשויה ממילים, וכידוע, מילים שאין מעשים בצידן אינן אלא הבל-פה ואין בהן ממש. ובכל זאת רב כוחן של מילות הברכה לעורר בנו תקווה ולרומם את רוחנו, כשם שקללות וגידופים פוגעים ומכאיבים לא פחות ולפעמים יותר מפגיעות גופניות.
הברכה פועלת בתחום שבו שריר כוחן המאגי של המילים. וגם מי שאין בו אפילו חלקיק של אמונה במה שמעבר למציאות ומעבר למילים, יכול להפיק מן הברכה את החום האנושי ואת הביטוי של אהדה ורצון טוב המכוונים אליו מצד המברך.
כדי להיווכח בערכיותה של הברכה נשאל את עצמנו מה היא תורמת למבורך ומה היא תורמת למברך. כיצד ייראו חיינו ללא ברכות? ומה חסר לאדם שאינו יודע לברך את זולתו.
הברכות אינן בלעדיות רק לראש השנה. יש ברכות לכל זמן והזדמנות לאורך השנה כולה. ברכות הקשורות בזמנים טקסיים, המשותפות לכלל הקהילה, וברכות אישיות הנאמרות לאדם פרטי במעמדים אישיים. יש ברכות הנאמרות במעמדים טקסיים, כאשר אדם חוגג אירוע שמח, ויש ברכות או איחולים הנאמרים במצבים אינטימיים, כאשר המציאות אינה משמחת ואדם נזקק לעידוד ולתקוה.
מבנה ותוכן - דפוסי פתיחה והלימה רעיונית
מאחר שהברכה נתפסת כמעוטת חשיבות וקלת ערך היא מצומצמת לתכנית הלימודים של הגיל הרך. וגם שם מושם הדגש יותר על הקישוט של כרטיס הברכה, מאשר על תוכן הברכה הכתובה בו. ברב המקרים הברכות הן חקייניות - המורה מציעה, או תלמיד אחד אומר, וכולם מדקלמים בעקבותיו.
בפעילות שלהלן נלמד מניין יילקחו החומרים, לברכה, ונתאמן במציאת דרך אל הצרכים האמיתיים של המבורך, כדי שהברכה תתייחס אליו באופן אמיתי. כמו כן נפתח אמות מידה לבדיקה מה מתאים ונכון להיכנס לברכה ומה לא נכון וצריך להישאר בחוץ.
מלבד הקושי במציאת התוכן הנכון לברכה, קיימת בעיה גם עם צורת אמירתה וכתיבתה.
הברכה היא אמירה טקסית, חגיגית, בעלת דפוסים מבניים המבדילים בינה לבין אמירת חולין. על כן, מלבד תכנה - גם את צורתה יש לעצב עם פתיחה וסיום ייחודיים. בהעדרם נשמעת הברכה עילגת ופוגמת בהתרוממות הרוח שהיא אמורה לעורר.
השגיאה הנפוצה ביותר המקובלת ב- ברכות היא הפתיחה באות השיעבוד "ש": "שתהיה לך שנה טובה". במשפט המורכב ה-אות 'ש' משעבדת את המשפט הטפל למשפט הראשי. כאשר מתחילים ברכה ב-"ש…" מה שמקוצץ והולך לאיבוד הוא המשפט הראשי, שבו נמסרת ההתכוונות של המברך: "אני מברך אותך ש …", "יהי רצון ש …".
דפוס הפתיחה, לא רק שהוא מעניק לברכה את יופיה הטקסי, כי אם גם משמש כלי עזר יעיל למברך לבנות עליו את תוכן ה- ברכה שלו.
ניתן למצוא עוד על ברכות וברכות לדוגמא באתר הברכות הישראלי, באתר ציטוט- ברכות , ובוויקיפדיה.
משפטים יפים || ברכות
